החלטה בתיק ת"א 1115-11-07

לפניי בקשה לדחיית התובענה על הסף או למצער דחיית חלק ממנה מחמת התיישנותה (להלן: " הבקשה").

1.         רקע:

(א)        המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה כספית לתשלום סך 49,081,238 ש"ח המהווים לטענתה סכומי יתר שגבתה ממנה המבקשת בגין הספקת אתילן הן מתוצרת עצמית הן מייבוא, בין השנים 1993-2000 ואשר מקורם במחירים שהיו גבוהים מאלה שהיה מותר למבקשת לגבות בתקופות שונות בהתאם לדיני הפיקוח על המחירים.

(ב)        לתביעה זו קדם הליך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.א. 2296/01 (מחוזי- תל אביב) כרמל אולפינים נ' תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ (להלן: " הליך קודם" או " ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב")) אשר נמחק בהסכמה. ההליך היה תביעה של המבקשת דנן נגד המשיבה בגין סירובה של האחרונה לשלם למבקשת את התמורה בגין הספקת אתילן על בסיס טענת קיזוז ותביעה שכנגד של המשיבה נגד המבקשת. באותו הליך הסכימו הצדדים על מחיקת התביעה העיקרית לאחר שהמשיבה שילמה למבקשת את הסכום שקוזז כאמור. באשר לתביעה שכנגד, הגיעו הצדדים להסדר דיוני.

(ג)         בהתאם להסדר הדיוני, שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 23.7.07, נקבע, כי התביעה שכנגד תימחק ללא צו להוצאות אך יחולו ההסכמות שלהלן:

" (...) התובעת שכנגד תהא רשאית, בכפוף לאישור בית משפט של פירוק, להגיש תביעה חדשה נגד התובעת המקורית, וכל צד ישמור לעצמו כל טענה מטענותיו וכל זכות מזכויותיו . באשר לטענת ההתיישנות - תישמר לתובעת המקורית הזכות להעלות טענה זו, רק ככל שהייתה קיימת לה אל מול הבקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד, וזאת אם תוגש התביעה החדשה בתוך 30 יום מיום קבלת אישור בית משפט של פירוק, ובלבד שהבקשה לאישור תוגש תוך 60 יום מהיום. לא תיטען טענת חוסר סמכות מקומית, אם התביעה תוגש בבית המשפט המחוזי מרכז". (הדגשה שלי - ה"ג).

(ד)        ביום 8/10/2007 אישרה כב' השופטת בלהה גילאור, נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק הפירוק של המשיבה (פשר 276/04 בית המשפט המחוזי חיפה) למנהלים המיוחדים ולמפרק להגיש תביעה כספית בשם המשיבה, שהיא חברה בפירוק נגד המבקשת, וביום 7/11/2007 הוגשה תביעה זו.

(ה)        להשלמת תמונת הרקע יצוין כי המשיבה היא חברה בפירוק, אשר הפעילה בעבר מפעל לייצור כימיקלים לתעשייה. החברה הייתה חברה ציבורית, אשר ניירות הערך שלה נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל אביב וב- AMEX בניו-יורק. המוצר העיקרי, שיוצר על ידה היה Polyvinyl Chloride, הידוע בשמו המסחרי - P.V.C. חומר הגלם העיקרי המשמש לייצורו של מוצר זה הוא אתילן, שאותו סיפקה המבקשת. ביום 7/9/2004  ניתן נגד המשיבה צו פירוק, בדצמבר אותה שנה מונה הכונס הרשמי כמפרק קבוע ובמקביל מונו למשיבה מנהלים מיוחדים.

המבקשת היא חברה פרטית אשר נתאגדה ב- 12.8.1988 בעקבות הסכם שנכרת בין בתי הזיקוק לנפט בע"מ לבין מפעלים פטרוכימיים בישראל בע"מ. המבקשת הממוקמת במפרץ חיפה היא יצרנית ויבואנית האתילן היחידה בארץ. האתילן סופק למשיבה במשך כ- 38 שנים (החל משנת 1963 ועד 2001) תחילה על ידי בתי הזיקוק לנפט בע"מ ולאחר המיזוג על ידי חליפתה - המבקשת בענייננו.

(ו)         בין המבקשת וקודמתה לבין המשיבה נחתמו במהלך השנים מספר הסכמים להספקת אתילן, במסגרתם נקבעו, בין השאר, דרכי חישוב למחירי האתילן על פי נוסחאות מחיר נפרדות לאתילן מייצור המבקשת ולאתילן מיובא ללא תלות במגבלות של הפיקוח על המחירים.

(ז)         טענתה העיקרית של המשיבה בתביעה דנן היא כי בהתאם לדיני הפיקוח היו מחירי האתילן תחת פיקוח לסירוגין גם בתקופה הרלוונטית לתביעה. בכתב התביעה היא מפרטת את היסטוריית החקיקה הנוגעת לעניין ובשל חשיבותה אתייחס אליה בתמצית:

עד שנת 1985 מחיר האתילן היה מצוי בפיקוח מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח - 1957 ותקנות שהותקנו על פיו. בשנת 1985, בעקבות תקנות שעת חירום, נחקק חוק יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה), התשמ"ו - 1985 (להלן: " החוק"), אשר נכנס לתוקפו ביום 1.10.85, ונקבע בו כי יהיה בתוקף עד יום 31.3.96. על פי סעיף 3 לחוק זה נקבע, כי מכירת מצרכים ושירותים כלשהם במחיר העולה על "המחיר הקובע" אסורה. "המחיר הקובע" הוגדר כמחיר מרבי, שנקבע או הותר בחיקוק או מחירו של המוצר או שרות ערב ה"מועד הקובע" (1/7/1985). במסגרת אותו חוק הוסמכו השרים להוסיף ו/או לגרוע מצרכים ושירותים בתוספות השנייה והשלישית לחוק, אשר בהן צוינו מצרכים ושירותים שהחוק אינו חל עליהם.

ביום 22.4.91 הוספה לתוספת השנייה לחוק הוראה שלפיה הוסר הפיקוח מעל המחיר של: " אתילן כימי שתכולת האתילן שבו אינה פחותה מ- 99.5 אחוזים (...)".

ביום 2.2.93 פורסם צו יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה) (שינוי התוספת השנייה לחוק)(מס 2), התשנ"ג - 1993 בו נקבע, בין היתר, כי " אתילן (...), למעט הנמכר בידי יצרן או יבואן שמחזור המכירות שלו של אתילן בשנת 1990 עלה על 90 מיליון ש"ח". לפיכך, לטענת המשיבה, הוראות אלו חלות על האתילן שיוצר או יובא על ידי המבקשת. באותו יום נכנס לתוקפו גם צו יציבות המחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה)(חובת הודעה) (מס' 2), התשנ"ג - 1993, שעל פיו חלה על השרים החובה להודיע לממונה על העלאת מחיר לגבי מוצרים הכלולים בתוספת לצו, ביניהם אתילן הנמכר על ידי יצרן או יבואן שמחזור מכירותיו בשנת 1990 עלה על 90 מיליון ש"ח.

(ח)        לנוכח האמור לעיל, טוענת המשיבה בכתב תביעתה, כי בשנת 1993 הוחזר הפיקוח על מחירי האתילן המיובא והמיוצר על ידי המבקשת תוך שהוטלה עליה חובת הודעה מוקדמת לגבי כל העלאת מחיר על ידה.

(ט)        לאחר מכן ביום 1.4.96 נכנס לתוקפו גם חוק פיקוח על מצרכים ושירותים, התשנ"ו - 1996, אשר לטענת המשיבה חל על האתילן שיוצר ויובא על ידי המבקשת. המנהל הכללי של משרד האוצר, אשר צווה בסיפא של סעיף 42(ב) לאותו חוק לפרסם ברשומות את רשימת המצרכים והשירותים שהחוק חל עליהם ויש פיקוח על מחירם, פרסם ביום 27.3.96, כי נכלל בו גם " אתילן מתוצרת כרמל אולפינים בע"מ" . לגישת המשיבה מאחר שהחוק "צילם מצב" שהיה ערב כניסתו, משמעות המילים " "מתוצרת כרמל אולפינים" היא גם אתילן מיבוא, במיוחד אם נעשה בו תהליך נוסף על ידי המבקשת כגון ערבוב עם אתילן מייצור עצמי.

(י)         טענת המשיבה היא שמשלא הייתה בידה דרך להבחין ביו אתילן מייצור עצמי לבין אתילן מייבוא ומשהמבקשת הייתה מקור ההספקה הבלעדי שלה לאתילן ומונופולין מוכרז לעניין זה, אין לשחרר את המבקשת מדיני הפיקוח. גם בהסכם אספקת האתילן שנכרת בין השתיים ביום 29.6.99 נקבע, כי המבקשת רשאית לערבב בין אתילן מייצור עצמי לבין אתילן מייבוא ועל כן כך לגישת המשיבה, כאמור, העדר יכולת ההבחנה ביניהם מצביע, ביתר שאת, על כך שאין נפקות למקור האתילן לעניין הפיקוח על מחירו.

(יא)       האמור לעיל מהווה את הבסיס להגשת התביעה על ידי המשיבה, אשר טוענת, כי כפי שהמבקשת פעלה באשר לאתילן מתוצרתה (דהיינו: בהתאם לפיקוח על המחירים) כך היה עליה לפעול גם בקשר לאתילן המיובא ו/או מחליף ייבוא.

(יב)       רק בתחילת שנת 2001, כך לגרסת המשיבה, בעקבות בדיקות שנערכו אצלה לגבי מחירי חומרי הגלם שצרכה, התחוור לה, בדיעבד, כי למרות תחולת הפיקוח על מחירי האתילן, החל משנת 1993, עת הוחזר האתילן לגדר הפיקוח על המחירים, המשיכה המבקשת לגבות מהמשיבה מחירים בהתאם להסכמי ההספקה ומבלי להתחשב כלל במחירים הקבועים, שמותר היה לה לגבות מהמשיבה בהתאם לדיני הפיקוח ששררו אז. בדיקת המשיבה התמקדה תחילה בחיובים החל משנת 1996 בעקבות החוק שנחקק בשנה זו ורק מאוחר יותר בעקבות הגילוי העמיקה את הבדיקה שנים אחורה.